תְמוּנָה: תקריב של עין אנושית בצבע ירוק-כחול-אגוז, מוארת בשמש

התמונה לוכדת תקריב יוצא דופן של עין אנושית, והופכת משהו מוכר לנוף כמעט קוסמי של אור, צבע ופרטים. הקשתית שולטת בפריים, מקרינה החוצה בפסים מורכבים של זהב, ירוק ורמזים של כחול-אפור, כמו קרני שמש הפורצות ממרכז חשוך ואינסופי. בליבתה, האישון יושב כמעגל מושלם בדיו - מכווץ לנקודת נקודתית דקה תחת עוצמת אור השמש הבהיר - ויוצר ניגוד בולט למרקמים הזוהרים המקיפים אותה. הקשתית נראית כמעט חיה במורכבותה, דפוסיה הסיבים דומים לחוטים עדינים השזורים יחד ליצירת מופת מטבעה. כל פרט עדין הוא חד ומדויק, ומציע הצצה לאמנות האורגנית שהופכת כל עין אנושית לייחודית, אין שתיים דומות באמת.

משחק אור השמש על העין מעלה את הסצנה למשהו אתרי. אור זהוב סוחף את לובן העין, ומעניק לה זוהר חם וקורן במקום הלובן העז שאנו מקשרים לעתים קרובות עם עיניים. הריסים מתעקלים באלגנטיות אל תוך החזית, קווצותיהם העדינות לוכדות את האור כך שהן נוצצות בגוונים עדינים. מעטים מטילים צללים חלשים על פני העין, ומשפרים את תפיסת העומק והתלת-ממדיות. העור שמסביב מואר גם הוא בעדינות, המרקמים הטבעיים שלו - קפלים עדינים ורכסים חלשים - מוסיפים לריאליזם ומקרקעים את הנושא יוצא הדופן הזה בגוף הפיזי. חום האור עומד בניגוד יפה לצלילות הקרירה והזכוכיתית של הקרנית, המשקפת את השמש בקשתות קטנות ונוצצות. השתקפויות אלה מעניקות לעין תחושה של נזילות, תזכורת לאופייה החי והמגיב.

מה שהופך את התמונה הזו לעוצמתית במיוחד הוא האופן שבו היא הופכת את העין האנושית, שלעתים קרובות כל כך מתעלמים ממנה בחיי היומיום, למשהו עצום ומהפנט, כמו יקום הכלוא בתוך איבר יחיד. גווני הזהב והירוקים של הקשתית מקרינים החוצה כמו עטרה של כוכב, בעוד שהמרקמים הסיבים מהדהדים דוגמאות שאנו עשויים לראות בגרעיני עץ, שיש או אפילו בעלי כותרת של פרח. האפקט הוא גם אינטימי וגם עצום, ומזמין את הצופה לחשוב על העין לא רק ככלי ראייה אלא כסמל לתפיסה עצמה, חלון שדרכו אנו חווים כל פרט ופרט בעולם סביבנו. יש משהו היפנוטי בחדות המבט, משהו שמושך אותנו עמוק יותר ככל שאנו מביטים זמן רב יותר, כאילו העין עצמה מביטה לאחור, מודעת ותוססת.

עומק השדה הרדוד מחדד את הרושם הזה, מושך את כל תשומת הלב לקשתית ולאישון תוך טשטוש עדין של הפריפריה. בחירת הקומפוזיציה הזו מעניקה לתמונה עוצמה סוריאליסטית, כאילו הזמן עצמו הואט לרגע של מיקוד טהור. העין ממלאת את הפריים לחלוטין, מבלי להשאיר הסחות דעת, ללא הקשר מעבר לזוהר הזהוב של העור שמסביב. על ידי בידוד העין בדרך זו, התצלום מאלץ אותנו להתעמת עם פרטיה חזיתית, להכיר בשבריריותה ובחוסן שלה, בכוחה ובפגיעותה. זוהי תזכורת לכמה מהזהות שלנו, מהחיוניות שלנו ואפילו מהרגשות שלנו באים לידי ביטוי דרך מאפיין קטן אך מורכב לאין שיעור זה.

ישנה גם תחושה שאין להכחישה של חיוניות הבוקעת מתקריב זה. אור השמש החם הנשפך על הריסים והקשתית משדר בריאות ואנרגיה, ומרמז על חיים בהרמוניה עם העולם הטבעי. האישון המכווץ מאותת על תגובתיות, ערנות, והגוף מסתגל באופן אינסטינקטיבי לסביבתו. נצנוץ הלחות על פני הקרנית מדגיש עוד יותר את הרעננות, ומחזק את התחושה שאנו מביטים ביצור חי ונושם ולא בתמונה סטטית.

בסך הכל, תצלום זה מעלה את העין למשהו מונומנטלי - שילוב של אמנות, ביולוגיה וסמליות. הוא מזמין את הצופים להתפעל מהיופי החבוי לעין, בדפוסי הצבע והאור בכל מבט. הוא מדבר על כוח הראייה לא רק כפונקציה פיזית אלא ככוח רגשי וסמלי, ומזכיר לנו שעיניים תמיד נתפסו כחלונות לנשמה. בעין הספציפית הזו, עם קשתית העין הזוהרת-ירוקה שטופת באור חם, אנו עדים גם למדע האנטומיה וגם לשירת הקיום, מתמזגים לתמונה בלתי נשכחת אחת.

התמונה קשורה ל: ענבי בריאות: פרי קטן, השפעה גדולה