תְמוּנָה: מעבר לכתף המוכתמת בנוקרון

איור זה מדמיין מחדש את הדו-קרב האייקוני בנוקרון, עיר הנצח, מנקודת מבט אינטימית מעל הכתף, הממקמת את הצופה כמעט בתוך שריון ה"טארנישד". הצד השמאלי של הפריים נשלט על ידי גבו של ה"טארנישד", לבוש בציוד "סכין שחורה" המשלב עור שכבתי, לוחות מתכת כהים וגלימה עם ברדס גולשת. הבד מתפתל החוצה כאילו לכוד בגל ההלם של הקרב, והתפרים והאבזמים של השריון מוצגים בפרטי אנימה חדים, תוך הדגשת האכזריות התועלתנית של הסט. מידו הימנית של ה"טארנישד", פגיון מתלקח בזוהר אדום מותך, ומשאיר קשת אור קצרה העוקבת אחר נתיב הדחיפה.

מולם ניצבת דמעת המיקמי, מראתם המוזרה, אך היא הפכה לרוח רפאים כסופה-לבנה זוהרת. שריונו של המיקמי תואם בדיוק את צלליתו של ה"טארנישד", אך כל משטח נוצץ כמו כרום מלוטש חדור אור ירח. שקיפות עדינה בקצוות הגלימה גורמת לה להרגיש פחות כמו בד ויותר כמו אור כוכבים מרוכז. פגיון המיקמי זורח בזוהר קרחוני, לבן-כחול, ובמקום בו שני הלהבים נפגשים במרכז הסצנה, פיצוץ אלים של ניצוצות ואור פורץ החוצה, מקפיא את הרגע בהבזק בצורת כוכב.

נוקרון עוטף את הדו-קרב בפאר סוריאליסטי. קשתות שבורות וקירות אבן עתיקים מתנשאים ברקע, קצוותיהם מתרככים על ידי ערפל ומשתקפים במים רדודים המשפריצים סביב מגפי הלוחמים. מעל, תקרת המערה מתמוססת לשמיים בצבע אינדיגו עמוק, משובצים בנקודות אור אינסופיות, כמו גשם קוסמי הנשפך אל העיר הנשכחת. גושי סלע מרחפים ללא משקל באוויר, מוצגים כצללית על רקע הזוהר, ומחזקים את התחושה שהמקום הזה קיים מעבר לחוקי הכבידה הרגילים.

הקומפוזיציה מאזנת בין חושך לזוהר: השחורים והחומים המושתקים של ה"טארנישד" מעגנים את החזית, בעוד שצורתו הכסופה הזוהרת של ה"דמעה המחקה" מושכת את העין קדימה. הסגנון בהשראת האנימה מעצים את הדרמה עם קווי תנועה מוגזמים, הדגשות שריון חדות וחלקיקי אבק ומים מסתחררים. כשמסתכלים מאחורי ה"טארנישד", הסצנה הופכת לאישית מאוד, כאילו הצופה חולק את העימות חסר הנשימה של הגיבור עם השתקפותו שלו, התקוע בקרב זהות ורצון תחת שמי נוקרון הנצחיים, שטופי הכוכבים.

התמונה קשורה ל: Elden Ring: Mimic Tear (Nokron, Eternal City) Boss Fight