כשות בבישול בירה: הלרטאו

אצטרובלי כשות ועלי שמש בשדה הלרטאו השופע, עם שורות של כשות המטפסות על סבכות על רקע גבעות מתגלגלות. מידע נוסף

נקודות מפתח

• כשות אציליות כמו הלרטאו מוערכות בזכות טעמן העדין.
• כשות הלרטאו משמשות באופן מסורתי בבישול לאגר.
• השימוש בכשות האלרטאו תורם למורכבות הבירה.
• כשות אלה ידועות בפרופיל הטעם הנעים שלהן.
• כשות האלרטאו הן מרכיב עיקרי בבישול בירה גרמני מסורתי.

המורשת ההיסטורית של כשות האלרטאו

ההיסטוריה של כשות הלרטאו היא מארג עשיר, שנארג במשך 400 השנים האחרונות. כשות זו, שמקורן באזור הלרטאו בגרמניה, היוותה אבן יסוד בבישול בירה במשך מאות שנים. מסעה בזמן הוא עדות למורשת המתמשכת של המלאכה.

כשות הלרטאו זכו להוקרה בזכות טעמה וארומה ייחודיים. תכונות אלו הפכו אותה למועדפת בקרב מבשלות בירה. האדמה הפורייה והאקלים של האזור יצרו סביבה אידיאלית לגידול כשות. דבר זה הוביל לכך שהלרטאו הפכה לשם נרדף לכשות איכותיות.

כיום, כשות האלרטאו הן מרכיב עיקרי בבירות גרמניות, הידועות בעיקר בבירות לאגר. מאפייניהם הייחודיים, כולל טעם וארומה עדינים ומעט חריפים, הופכים אותם למושלמים לסגנונות בירה גרמניים מסורתיים. זו הסיבה שהם נותרים מועדפים בקרב מבשלות.

חשיבותה של כשות האלרטאו חורגת מעבר לטעמה. היא נחשבת ל"כשות אצילית", מונח השמור לכשות האיכותיות ביותר. זנים ידועים אחרים, כמו סאז, ספאלט וטטננגר, נופלים גם הם תחת סיווג זה.

• כשות הלרטאו ידועות בטעמן ובארומה העדינים והמעט חריפים שלה.
• הם מרכיב מפתח בבירות לאגר גרמניות מסורתיות.
• סיווגן כ"כשות אצילות" מדגיש את איכותן וחשיבותן בבישול.

המורשת ההיסטורית של כשות הלרטאוו מדגישה את החשיבות המתמשכת של המסורת בבישול. ככל שתעשיית הבישול מתפתחת, כשות הלרטאוו ממשיכה להיות מוערכת על ידי מבשלות ברחבי העולם.

הבנת זני כשות האלרטאו

כשות האלרטאו מגיעות בצורות שונות, החל מה-Hallertauer Mittelfrüh הקלאסית ועד למסורת האלרטאור החדשה יותר. סוגים אלה חיוניים לסגנונות בירה רבים. הם מספקים למבשלים מגוון רחב של אפשרויות ליצירת בירות ייחודיות.

ה"האלרטאואר מיטלפרוף" (Hallertauer Mittelfrüh) מוכרת רבות בזכות טעמה העדין והנעים. היא משמשת לעתים קרובות בבירות לאגר ופילזנר גרמניות מסורתיות. מרירותה וארומהה העדינים מבוקשות מאוד בסגנונות אלה.

לעומת זאת, Hallertauer Tradition מציעה טעם חזק יותר, עם תו חריף שמעשיר סגנונות בירה שונים. זן זה ידוע בזכות יכולת ההסתגלות שלו ומשמש במגוון הקשרים של בישול.

כמה תכונות עיקריות של זני כשות האלרטאו כוללות:

• פרופילי טעם עדינים ונעימים, כפי שניתן לראות ב- Hallertauer Mittelfrüh
• פרופילי טעם חזקים וחריפים, האופייניים למסורת הלרטאואר
• רב-תכליתיות ביישומי בישול, מה שהופך אותם למתאימים למגוון רחב של סגנונות בירה

מבשלות בירה ברחבי העולם משתמשות בזנים אלה כדי לייצר בירות מורכבות ומאוזנות. על ידי הבנת התכונות הייחודיות של כל זן כשות של הלרטו, מבשלות בירה יכולות לקבל החלטות טובות יותר עבור פרויקטי הבישול שלהן.

לסיכום, זני הכשות המגוונים של Hallertau מעניקים למבשלי בירה סט עשיר של כלים. הם יכולים להשתמש בהם כדי ליצור מגוון רחב של סגנונות בירה, החל מבירות לאגר מסורתיות ועד בירות חדשניות.

מאפיינים חיוניים של כשות האלרטאו

כשות האלרטאו ידועות בטעמן העדין והנעים. הן ידועות בארומה ובפרופיל הטעם העדינים שלהן, המתוארים לעתים קרובות כפרחוניים וצמחיים. זה הופך אותן לבחירה מובילה עבור מבשלות בירה השואפות להוסיף מורכבות לבירות שלהן.

טעמה של כשות הלרטו הוא מתוק ומעט חריף, עם רמז פירותי. מורכבות זו מעשירה סגנונות בירה שונים, מה שהופך את הלרטו לזן כשות רב-תכליתי. הארומה מורכבת באותה מידה, הכוללת תווים פרחוניים וצמחיים המעלים את חוויית שתיית הבירה.

• טעם עדין ונעים
• תווים של ארומה פרחונית ועשבית
• פרופיל טעם מתוק ומעט חריף
• רמז של פירותיות

תכונות אלו הופכות את כשות האלרטאו למועדפת בקרב מבשלות בירה. באמצעות שימוש בכשות האלרטאו במתכונים שלהן, מבשלות בירה יכולות לייצר בירות בעלות טעמים ייחודיים ומורכבים.

תקריב של גביעי כשות ירוקים וטריים של הלרטאו נוצצים באור זהוב, כשברקע מבשלת בירה גרמנית מטושטשת. מידע נוסף

תנאי גידול ושיטות גידול

כשות הלרטאו משגשגת בסביבות עם אדמה מנוקזת היטב ואקלים קריר וממוזג. אזור הלרטאו בגרמניה, המפורסם בגידול הכשות שלו, מציע תנאים מושלמים לכשות אלו.

לגידול כשות בהאלרטאו, איכות הקרקע היא המפתח. טווח ה-pH האידיאלי הוא 6.0 עד 7.0, מה שמאפשר ספיגה אופטימלית של חומרי הזנה. כמו כן, חיוני שתהיה אדמה מנוקזת היטב כדי למנוע תנאים ספוגים במים שעלולים לגרום לריקבון שורשים ומחלות.

אקלים קריר וממוזג חיוני לכשות הלרטאו. הן זקוקות לטמפרטורות מתונות וכמות גשם מספקת במהלך עונת הגידול לצמיחה בריאה. האקלים של האזור, עם הקיץ המתון והחורף הקר, אידיאלי לגידול כשות הלרטאו.

שיטות גידול מסורתיות משמשות לכשות הלרטאוי. אלו כוללות:

• אימון קשקשים של כשות לטפס על סבכות או חוטים
• גיזום קבוע לקידום צמיחה בריאה ומקסום התשואה
• ניהול השקיה להבטחת רמות לחות נאותות
• ניהול מזיקים ומחלות להגנה על היבול

על ידי הבנה ושכפול של תנאים ושיטות אלה, מבשלות בירה וחקלאים יכולים לגדל כשות Hallertau באיכות גבוהה. כשות אלה מוסיפות טעם וארומה ייחודיים לסגנונות בירה שונים.

טכניקות קציר ועיבוד

כשות האלרטאו ידועות בזכות טעמן וארומה עדינים. אלה נשמרים באמצעות שיטות קציר ועיבוד קפדניות. קטיף כשות האלרטאו הוא תהליך של קטיף ידני. זה מבטיח שהאצטרובלים נקטפים בשיא הבשלתם.

הקונוסים הנקטפים ידנית עוברים ייבוש כדי להסיר עודפי לחות. שלב זה חיוני לשמירה על טעם וארומה של הכשות. הייבוש מונע קלקול ושומר על איכות הכשות.

לאחר הייבוש, הכשות עוברות עיבוד לצורה המתאימה לחליטה. תהליך זה יכול לכלול עיבוד בצורת כדוריות, שבה הכשות המיובשות נדחסות לכדוריות. לחלופין, ניתן לאגד אותן ולהשאיר אותן בצורת קונוס שלם. עיבוד בצורת כדוריות מאפשר אחסון והובלה קלים יותר. קונוסים שלמים, לעומת זאת, מספקים חווית חליטה מסורתית יותר.

הבחירה בין כשות Hallertau מצופות כדוריות לבין כשות Hallertau מצופות חרוט שלם תלויה בהעדפת המבשל ובדרישות הספציפיות של מתכון הבירה. ללא קשר לצורה, קטיף ועיבוד קפדניים של כשות Hallertau הם חיוניים. הם מספקים את הטעם והארומה הרצויים לבירה המוגמרת.

הבנת הטכניקות הכרוכות בקציר ועיבוד כשות האלרטאו מחזקת את הערכתם של מבשלות הבירה לאומנות העומדת מאחורי כשות יוצאות דופן אלה. היא מדגישה את תפקידן ביצירת בירות איכותיות.

תפקיד כשות האלרטאו בסגנונות בירה

כשות האלרטאו חיוניות בהגדרת הטעם של סגנונות בירה שונים, בעיקר בבירות לאגר. הן אבן יסוד בבישול לאגר גרמני, מפתח בייצור פילזנר ובוקס.

טעמם והארומה הייחודיים משפרים את הטעם הנקי והפריך של בירות הלאגר. טעמם העדין והנעים של כשות האלרטאו הופך אותם למושלמים עבור מבשלות בירה המכוונות לסגנונות לאגר גרמניים מסורתיים.

• פילסנרס: ידועים בטעמם הפריך והמרענן, פילסנרס מכילים לעתים קרובות כשות הלרטאו לתוספת טעם וארומה.
• בוקס: בסגנון לאגר חזק ויציב יותר, הבוקס נהנה מהמרירות העדינה וניואנסים של טעם של כשות הלרטאו.
• בירות לאגר גרמניות מסורתיות: סגנונות רבים של בירות לאגר גרמניות מסורתיות מסתמכים על כשות האלרטאו כדי להשיג את פרופילי הטעם האופייניים להן.

הרבגוניות של כשות האלרטאו מאפשרת למבשלי בירה לחקור סגנונות בירה שונים תוך שמירה על פרופילי הטעמים המסורתיים של בירת הלאגר הגרמנית.

שדה כשות הלרטאו עם אור שמש זהוב, כשות ירוקות טריות, כבשן עץ וכפר גרמני ציורי ברקע. מידע נוסף

יישומי בישול ותזמון

כשות האלרטאו חיוניות בתהליך הבישול, וממלאות תפקידים מרובים. הן משמשות למרירות, טעם וארומה, ומעצבים את אופי הבירה. רבגוניות זו הופכת אותן למועדפות בקרב מבשלות בירה.

לצורך מרירות, מוסיפים כשות האלרטאו מוקדם בשלב הרתיחה. שלב זה קריטי לאיזומריזציה של חומצות אלפא, מה שמוסיף מרירות לבירה. עיתוי ההוספות הללו נופל בדרך כלל בתוך 60 הדקות הראשונות של הרתיחה.

למען הטעם והארומה, מוסיפים כשות האלרטאו מאוחר יותר. לעתים קרובות מוסיפים אותן ב-15-30 הדקות האחרונות של הרתיחה. שיטה זו מסייעת לשמר את התרכובות העדינות שלה. כשות יבשה, הוספת כשות לאחר התסיסה, משפרת את ארומה של הבירה מבלי להגביר את המרירות.

עיתוי הוספת כשות הלרטאו הוא קריטי. הוספתם מוקדמת מדי עלולה להוביל לאובדן טעמיהם וניחוחותיהם העדינים. מצד שני, הוספתם מאוחרת מדי עלולה לא לנצל את מלוא יכולות המרירות שלהם.

• תוספות רתיחה מוקדמות למרירות
• תוספות לרתיחה מאוחרת לטעם
• יבש-כפינג לשיפור הארומה

הבנת התזמון הטוב ביותר להוספת כשות Hallertau חיונית למבשלי בירה. זה מאפשר להם ליצור בירות עם טעמים מורכבים ומאוזנים. בין אם למרירות, טעם או ארומה, כשות Hallertau חיוניות ליצירת בירות איכותיות המדגישות את תכונותיה הייחודיות.

תרומות טעם לסוגי בירה שונים

כשות האלרטאו מוסיפות טעמים ייחודיים לסוגי בירות שונים, מה שהופך אותן לחיוניות בבישול. הן ידועות בשל העשרת טעמן של בירות אייל ולאגר.

בבירה, כשות האלרטאו מוסיפה תווים פירותיים ופרחוניים המשלימים את המלטיות. חומצות האלפא שלהן מאזנות את המרירות, בעוד שחומצות בטא ושמנים אתריים יוצרים ארומה מורכבת. זה הופך אותן לבחירה מצוינת עבור מבשלות בירה שמטרתן ליצור בירה ייחודית.

עבור בירות לאגר, כשות האלרטאו תורמות לטעם פריך ונקי האופייני ללאגרים גרמניים. טעמם וארומתם העדינים משפרים את רעננות הבירה מבלי להשתלט עליה. זהו מפתח בבישול לאגר, שבו איזון טעמים עדין הוא חיוני.

הטעם שמעניקה כשות האלרטאו תלוי בסגנון הבירה ובטכניקות הבישול. לדוגמה, בבירות פייל אייל, הן מוסיפות תווים פרחוניים וחריפים. בבירות חיטה, הן מביאות טעם מרענן ופירותי.

מאפיינים עיקריים של כשות הלרטו בבירות שונות כוללים:

• מרירות וארומה מאוזנות
• תווים פירותיים ופרחוניים בבירות
• טעם פריך ונקי בבירות לאגר
• גמישות בסגנונות בירה שונים

הבנת תרומת הטעם של כשות האלרטאו מאפשרת למבשלי בירה לייצר מגוון רחב של בירות. בין אם מדובר באיל, לאגר או סגנון אחר, כשות זו בעלת ערך רב לשיפור הטעם והארומה.

השוואה בין כשות הלרטאו לזני כשות אציליים אחרים

משפחת הכשות האצילית, הכוללת את Hallertau, Saaz ו-Tettnanger, מציעה למבשלי בירה מגוון של פרופילי טעם עדינים אך מובחנים. כשות Hallertau ידועה בתכולת חומצות אלפא ובטא מאוזנת שלה, מה שהופך אותה לגמישה בבישול.

כשות הלרטאו, סאז וטטננגר מסווגות לעתים קרובות יחד ככשות אציליות, אך יש להן מאפיינים שונים. כשות סאז ידועות בטעמן החריף והאדמתי, בעוד כשות טטננגר מוערכות בזכות ניחוחותיה הפרחוניים והעשביים.

כאשר משווים את הכשות הללו, מספר גורמים נכנסים לתמונה:

• פרופיל טעם: להאלרטאו טעם עדין ומעט חריף. לסאז טעם בולט יותר עם תווים חריפים ואדמתיים. לטטננגר טעם פרחוני ועשבי תיבול.
• ארומה: הלרטאו מספק ארומה עדינה, בעוד שלסאאז יש ארומה אדמתית וחריפה ברורה יותר. הארומה של טטננגר מתוארת לעתים קרובות כפרחונית.
• שימוש בבישול: הלרטאו הוא רב-תכליתי ומשמש במגוון סגנונות בירה. סאז משמש באופן מסורתי בבירות פילזנר צ'כיות, וטטננגר נמצא לעתים קרובות בבירות לאגר גרמניות.

לסיכום, בעוד שהאלרטאו, סאז וטטננגר חולקים את סיווג הכשות האצילית, ההבדלים ביניהן בטעם, בארומה ובשימוש הופכים כל אחת מהן לייחודית. הבנת ההבדלים הללו היא קריטית עבור מבשלות בירה שמטרתן ליצור פרופילי בירה ספציפיים.

תקריב של כשות הלרטאו לצד כשות אצילות דקות, שנקצרו טריות והוצתקו כדי להראות הבדלי צבע ומרקם עדינים. מידע נוסף

שיטות עבודה מומלצות לאחסון ושימור

כשות האלרטאו זקוקות לטיפול ואחסון זהירים כדי לשמור על טעמה וארומה ייחודיים. אחסון נכון הוא המפתח לשמירה על איכות ולהארכת חיי המדף.

כדי לאחסן כשות הלרטאוי ביעילות, על מבשלות כשות לפעול לפי ההנחיות הבאות:

• יש לאחסן כשות במקום קריר ויבש, הרחק מאור ישיר ולחות.
• יש לשמור על טמפרטורת אחסון עקבית בין 32°F ל-40°F.
• השתמשו במיכלים אטומים כדי למנוע חמצון וקלקול.

הקפדה על שיטות אחסון מומלצות אלה מבטיחה שהכשות של Hallertau תשמור על טעמן וארומהן האופייניים. אחסון נכון לא רק משמר את הכשות אלא גם משפר את האיכות הכוללת של הבירה.

שימור יעיל של כשות הלרטאוו כרוך ביותר מאשר רק אחסון; הוא דורש גישה הוליסטית לטיפול במרכיבים עדינים אלה. על ידי הבנה ויישום של שיטות האחסון הטובות ביותר, מבשלות בירה יכולות למקסם את מלוא כשות הלרטאוו בתהליכי הבישול שלהן.

אתגרים ופתרונות נפוצים בתחום הבישול

בישול עם כשות הלרטאו מציב מספר אתגרים. בעיה עיקרית אחת היא שונות ועקביות הכשות. הטעם והארומה של כשות הלרטאו יכולים להשתנות במידה רבה. זאת בשל גורמים כמו תנאי גידול, טכניקות קציר ושיטות אחסון.

כדי להתמודד עם השונות, מבשלות בירה יכולות להשתמש בכמה אסטרטגיות. שימוש בתערובת של כשות Hallertau וזנים אחרים יכול לעזור להשיג טעם עקבי. ערבוב זה מאזן את התכונות הייחודיות של Hallertau עם היציבות של כשות אחרות.

אתגר נוסף הוא הימנעות מטעמים או ארומות חזקים מכשות הלרטאו. כדי לפתור זאת, מבשלים יכולים להתאים את מועד הוספת הכשות במהלך החליטה. הוספת כשות הלרטאו מאוחר יותר בבישול או במהלך חליטה יבשה יכולה לשמר את הטעמים והארומות העדינים שלה.

• ניטור והתאמת כמויות כשות בהתבסס על מאפייני האצווה הספציפיים.
• התנסו בזני כשות שונים כדי להשלים את כשות הלרטאוי.
• אופטימיזציה של תנאי האחסון כדי לשמר את איכות כשות האלרטאו.

שילוב של האלרטאו עם זני כשות אחרים

ערבוב כשות האלרטאו עם זנים אחרים יכול לשפר את המורכבות והעומק של הבירה. האלרטאו, עם שורשיה האירופיים בבישול, משתלב היטב עם כשות שונות. שילוב זה יוצר טעמים ייחודיים ומסקרנים.

שילוב של הלרטאו עם כשות אצילית כמו סאז וטטננגר מביא לטעם מאוזן. התווים החריפים והאדמתיים של סאז משלימים את טעמיו המתונים והמעט חריפים של הלרטאו. טטננגר מוסיף נגיעה פרחונית עדינה.

לטעם נועז יותר, שלבו את האלרטאו עם כשות חזקות כמו קסקייד וצ'ינוק. תווים הדרים ופרחוניים של קסקייד מאירים את הבירה. המאפיינים האורן והחריפות של צ'ינוק מעמיקים את מורכבות הבירה.

כמה זיווג כשות פופולריים כוללים:

• הלרטו + סאז: תערובת קלאסית לטעם חלק ואדמתי.
• Hallertau + Cascade: מביא טוויסט הדרים לבירות אירופאיות מסורתיות.
• הלרטאו + צ'ינוק: מוסיף אופי אורני וחזק.

חקר זיווג כשות שונים מאפשר למבשלי בירה לחדש וליצור בירות ייחודיות. על ידי הבנת המאפיינים של הלרטאו וכיצד הוא מגיב עם כשות אחרות, מבשלי בירה יכולים ליצור בירות מורכבות ומאוזנות.

תקריב של שלושה קונוסים של כשות בהאלרטאו באור שמש חם, עם רקע מטושטש של שדה כשות המדגיש מרקם וצבע. מידע נוסף

סיפורי הצלחה של בישול מסחרי

כשות האלרטאו הפכו לאבן יסוד בבישול מסחרי, מה שהוביל לסיפורי הצלחה רבים ברחבי העולם. מבשלות בירה ברחבי העולם מעריכות כשות אלו בזכות טעמן וארומה ייחודיים. זה הופך אותן לאידיאליות למגוון סגנונות בירה.

בייצור בירות לאגר ובוק גרמניות מסורתיות, כשות האלרטאו זורחת. תווים חריפים ופרחוניים עדינים שלה מבוקשים מאוד. מבשלות בירה ידועות כמו וייהנשטפן ופאולנר מסתמכות זה מכבר על כשות האלרטאו לייצור הבירות האיקוניות שלהן.

אבל הרבגוניות של כשות האלרטאו חורגת מעבר לבירות גרמניות מסורתיות. הן משמשות גם בבירות אייל ובבירות מיוחדות, מה שמרחיב את היצע המבשלות. רבגוניות זו אפשרה למבשלות להתנסות ולחדש, ולהרחיב את קווי המוצרים שלהן.

• כשות האלרטאו תורמות למורכבות טעמי הבירה.
• הם מוערכים בזכות הארומה והתכונות המרירות שלהם.
• כשות האלרטאו משמשות הן בסגנונות בירה מסורתיים והן בסגנונות בירה מודרניים.

הצלחתן של מבשלות בירה המשתמשות בכשות Hallertau מדגישה את התפקיד הקריטי של בחירת הכשות בבישול. ככל שהביקוש לבירות בוטיק ובירות מיוחדות ממשיך לעלות, כשות Hallertau צפויה להישאר שחקן מפתח בבישול מסחרי.

חקלאות בת קיימא ותחזית עתידית

עתיד כשות הלרטאו תלוי בשיטות גידול בנות-קיימא. שיטות אלו נועדו לאזן בין תפוקה לבין דאגה סביבתית. הצמיחה של תעשיית הבירה הדגישה את הצורך להפחית את ההשפעה הסביבתית של גידול כשות.

מגדלי כשות בהאלרטאו מאמצים שיטות בנות קיימא כמו חקלאות אורגנית והדברה משולבת (IPM). חקלאות אורגנית נמנעת מדשנים סינתטיים וחומרי הדברה, ומטפחת את בריאות הקרקע ואת המגוון הביולוגי. IPM, לעומת זאת, משתמשת בגישה הוליסטית לניהול מזיקים, במטרה למזער את הנזק לאורגניזמים מועילים.

ישנה מגמה ניכרת לייצור כשות מקומי ואזורי. גישה זו מפחיתה את עלויות התחבורה והפליטות, ומעודדת את הכלכלות המקומיות. גידול כשות ליד מבשלות בירה מבטיח מוצר טרי יותר ותומך בשרשראות אספקה בנות קיימא.

עתיד כשות הלרטאו נראה מזהיר, כאשר קיימות מובילה את הדרך. הביקוש הגובר לכשות ידידותיות לסביבה מונע על ידי צרכנים בעלי מודעות סביבתית. חקלאי הלרטאו ומגזר הבירה חייבים לחדש ולאמץ שיטות עבודה בנות קיימא כדי לשמר את זן הכשות האייקוני הזה לטווח ארוך.

מַסְקָנָה

כשות האלרטאו הן מרכיב יקר ערך בבישול בירה, הידועות בטעמן הייחודי והרב-תכליתי. הן מוסיפות טעם עדין ונעים למגוון סגנונות בירה. זה הופך אותן למועדפות בקרב מבשלות בירה.

ההיסטוריה העשירה שלהם, הזנים המגוונים ושיטות החקלאות הבנות-קיימא שלהם תומכות בשימוש בהם בבישול. בעוד מבשלות בירה מחפשות סגנונות חדשים וחדשניים, כשות האלרטאו נותרה בחירה מובילה.

הבנת מאפייני כשות האלרטאו, תנאי הגידול ויישומי הבישול שלה היא המפתח. ידע זה מאפשר למבשלי כשות לנצל באופן מלא את זן הכשות יוצא הדופן הזה. בין אם אתם מבשלי כשות מנוסים או רק מתחילים, כשות האלרטאו הן בחירה מצוינת לפרויקט הבא שלכם.

קריאה נוספת

אם נהניתם מהפוסט הזה, אולי תאהבו גם את ההצעות הבאות:

• כשות בבישול בירה: מאה שנה
• כשות בבישול בירה: נורדגארד
• כשות בבישול בירה: טארגט