תְמוּנָה: השתקפויות של פלדה בנוקרון

איור חצי-ריאליסטי זה מציג את הדו-קרב בין הקרע המוכתם לקרע המדומה מנקודת מבט איזומטרית מצומצמת, החושפת את קנה המידה המדהים של נוקרון, העיר הנצחית. הסצנה מתפתחת לאורך תעלה רדודה ומלאת מים, החצובה בין פלטפורמות אבן שבורות וקשתות שקרסו, קצוותיהן סדוקים ושחוקים ממאות שנים של ריקבון. הבנייה מטויחת במרקם מחוספס, כאשר כל גוש נושא סדקים, כתמים ופינות מרוככות המרמזים גם על גיל וגם על נטישה.

בפינה השמאלית התחתונה של הקומפוזיציה ניצב המוכתם, עטוף בשריון הסכין השחורה, ששכבות העור הכהות שלו ולוחות המתכת המט שלו סופגות את האור החיוור שנסחף דרך המערה. הדמות עטורת הברדס נשענת קדימה אל ההתקפה, ברכיה כפופות, גלימה וחגורות זורמות לאחור בעוצמת התנועה. מידו המושטת של המוכתם, פגיון זוהר בעוצמה עמוקה, אדומה כגחל, השתקפותו רועדת על פני המים הגועשים שמתחת.

ממול, מעבר לתעלה הצרה, משקף "דמעת החיקוי" את עמידתו של ה"מוכתם" בדיוק מפחיד. שריונו זהה בצורתו אך שונה לחלוטין במהותו, ונראה מחושל מכסף מלוטש, חדור בזוהר פנימי קר. הגלימה מתרחבת החוצה ביריעות חיוורות ושקופות, שמרגישות פחות כמו בד ויותר כמו אור מרוכז. להב החיקוי בוער בזוהר חד, לבן-כחול, וברגע הפגיעה, במקום בו אדום וכחול נפגשים, התזה של ניצוצות פורצת החוצה, ומאירה לרגע את ההריסות שמסביב.

הסביבה מסגרת את הדו-קרב בפאר קודר. קשתות שבורות מתנשאות משני צדדיהן, חלקן עדיין שלמות, אחרות מצטמצמות לצלעות אבן משוננות המדמות צללית על רקע תקרת המערה הזוהרת. מעל, אינספור גדילי אור כוכבים נופלים יורדים כמו גשם מנצנץ, מאירים אבק סחף ושברי פסולת זעירים התלויים באוויר. המים בין הלוחמים מתערבבים בתנועותיהם, ומפזרים השתקפויות של הלהבים הזוהרים על פני המשטח הכהה.

הסגנון המאופק והחצי-ריאליסטי מחליף קווי אנימה מוגזמים בריאליזם בעל טקסטורה: שריון מראה שריטות ושקעים, אבן נראית כבדה ושבירה, והאור מתנהג כמו זוהר טבעי ומפוזר ולא כמו פנטזיה טהורה. מנקודת מבט מוגבהת זו, הדו-קרב מרגיש פחות כמו תמונה מסוגננת ויותר כמו רגע קפוא במאבק אכזרי ואינטימי - לוחם אחד מתעמת עם עצמו המראות בעיר הרוסה שנראית כאילו היא מרחפת לנצח בין חושך לנצח מואר בכוכבים.

התמונה קשורה ל: Elden Ring: Mimic Tear (Nokron, Eternal City) Boss Fight