תְמוּנָה: המוכתמים מתעמתים עם קרובי משפחת הלהב השחורים

תמונה זו מציגה עימות בין פנטזיה אפלה, המוצג בסגנון ציורי טבעי יותר. הטון כבד, אטמוספרי וקולנועי - הרבה פחות מסוגנן מאשר בגרסאות קודמות. במקום להרגיש כמו תמונות סטילס של אנימציה, יצירת האמנות מעוררת מרקם של שמן על בד, עם רכות מברשת מבוקרת, פיזור אור טבעי ותחושת משקל וקנה מידה מבוססת. המצלמה נמשכת אחורה עוד יותר, ומציגה את שתי הדמויות בבירור בתוך מרחב קודר של שממה הרוסה.

ה"טארנישד" עומדים בחזית השמאלית התחתונה, מופנים חלקית מהצופה, ממוקמים באמצע התקדמותם כאילו מחויבים לסגור את המרחק למרות האיום העצום שלפניהם. שריונם דומה לערכת הסכין השחורה, כעת מוצגת בריאליזם: לוחות עור מחוספסים, תפרים, בלאי מזג אוויר, מכפלות כהות בבוץ. גשם נמרח על גלימתם וסבכי הבד, ומרטיב את הבד כך שהוא נאחז בכבדות יותר לגוף. ביד אחת אוחז ה"טארנישד" בפגיון דק, ביד השנייה להב ארוך יותר המוחזק נמוך ומטוה קדימה, מוכן לתקוף. התנוחה משדרת תנועה ומוכנות במקום תנוחה סטטית - רגל אחת חופרת באדמה רטובה למתיחה, הכתפיים זזות בכוונה קדימה.

מתנשא מעליהם ניצב משפחת הלהב השחורה - גבוה בצורה בלתי אפשרית, שלדי ונורא. עצמותיו אינן חיוורות אלא שחורות כזפת, מלוטשות כאבן געשית ומנצנצות בעדינות באור העמום. פלג גופו העליון נותר עטוף בלוחות שריון מתפוררים, מחומצן וסדוק עם הזמן. מרקם פני השטח של השריון דומה לברזל מחומצן, שהוחשך על ידי מאות שנים של חשיפה ומוות. מתחתיו, עקבות של מבנה צלעות וחללים עמוקים עד צל נותרו בקושי נראים לעין. הגפיים, חשופות ושלדיות, ארוכות וחדות, ומספקות תחושה מטרידה של גובה והגעה לא טבעיים. הגולגולת קרנית וחלולה, ועיניה זוהרות באדום תופת על רקע אפור הסערה.

כנפיים משתרעות מאחורי היצור בקשתות עצומות ומדכאות - קרומים כבדים, דמויי עטלף, מחורצים מגיל ומזג אוויר. קצוותיהם בלויים, הפסים התחתונים קרועים לשוליים סחפיים. גשם מתאסף לאורך מבנם בפסים, לוכד ומחזיר אור כחול-אפור חלש המסונן דרך ענני סערה צפופים שמעל.

בני המשפחה מחזיקים בשני כלי נשק מסיביים: חרב שחורה ארוכה ביד ימין, בעלת להב ישר אך סדוקה ושחוקה, וביד שמאל להב כבד יותר בעל להב זהוב - חלקו חרמש, חלקו חרב גדולה, מוכתם וקהה מגיל. כיוון הנשק מרמז על פעולה: להבים בזווית קדימה, מונחים כאילו באמצע תנופה או עומדים להתנגש.

הסביבה הסובבת מעמיקה את הטון הקודר של הסצנה. האדמה עשויה מבוץ ואבנים שבורות, גשם מצטבר בשקעים רדודים, טחב לח עוקף שברי חורבות ישנות. האופק נמוג לערפל ואפר, עם צלליות משוננות של עמודים שקרסו ועצים צחיחים הניצבים כמו מצבות בין האדמה המתה. כל פלטת הצבעים נוטה לעבר אפורים עמוקים, ירוקים קרירים, חומים לא רוויים - מנוקדים רק על ידי גווני פלדה והאדום השטני של עיני המשפחה.

הקומפוזיציה לוכדת רגע של מתח לא כמחזה קולנועי אלא כמציאות אכזרית. "המוכתמים" ניצב מול יריב גדול ועתיק הרבה יותר. אך יש תנועה, לא שיתוק - חרבות מונפות, רגליים מונחות, כנפיים פרושות, גשם חותך את החלל שביניהם. פריים בודד של קרב שיכול להסתיים בניצחון, או בהשמדה.

התמונה קשורה ל: Elden Ring: Black Blade Kindred (Forbidden Lands) Boss Fight