תְמוּנָה: מבט מלמעלה - מוכתם נגד להב שחור קינדרד

סצנה זו מוצגת בסגנון פנטזיה אפלה ציורי ומבוסס על מקורקע, וממוסגרת מנקודת מבט מוגבהת ומושכת לאחור, המעניקה תחושה חזקה יותר של קנה מידה, גיאוגרפיה ואיום מתקרב. הרגע מתוח ושקט, לא משום ששום דבר לא קורה, אלא משום שהכל עומד לקרות - שני הלוחמים ממוקמים בשדה הרחב והספוג גשם כמו שתי נקודות כובד העומדות להתנגש.

ה"טארנישד" מופיעים ברביע השמאלי התחתון, במבט חלקי מאחור ומלמטה, צלליתם קטנה על רקע מרחבי הנוף. השריון מעורר את האסתטיקה של הסכין השחורה - עור שחור עמום, שכבתי, שחוק, קצוות מרופטים מנסיעות וקרב. גשם מחליק על הגלימה ולוחות הכתפיים, נספג בבד ומשתיק את משקלו. ה"טארנישד" עומדים בברכיים כפופות, רגליים יציבות, חרב שלופה נמוך ביד ימין בעוד פגיון מנצנץ קלות ביד שמאל. עמידתם טורפנית וזהירה - צעד אחד מנסיעה קדימה או גלגול אחורה אם האויב מכה ראשון. הצופה רואה את ה"טארנישד" לא כדמות פוזית, אלא כמשתתף פעיל בקרב מתמשך.

ממול, ושולט ברוב המחצית העליונה של הבד, נמצאת "משפחת הלהב השחורה". מזווית מוגבהת זו, גודלה מרשים מתמיד. כנפיים נמתחות החוצה כמו לוחות אבן הרוסים גדולים, קרומיהן קרועים ורקובים. הגוף הוא ברובו של שלד, אך - באופן מכריע - פלג הגוף העליון נותר משוריין בלוח חלודה חרוט ומתפורר. המתכת נראית בת מאות שנים: מתקלפת, מחורצת, מפוצלת בזמן, אך עדיין משמשת ככלוב סביב כלוב הצלעות של "משפחת הלהב". הזרועות והרגליים, חשופות במלואן, עשויות מעצם שחורה ולא חיוורת - מבריקות כמו אובסידיאן או ברזל שרוף בחום. הן ארוכות בצורה בלתי אפשרית, מה שמעניק ליצור גובה לא טבעי ואלגנטיות מטרידה.

כעת מוחזק רק נשק אחד, המתקן חוסר איזון קודם: חרב גדולה וישרה ועצומה. הלהב כהה, כבד, מצולקת קרב, אך עדיין נקי להחריד בצלליתו. הקינדרד אוחז בה בשתי ידיו, הלהב בזווית אלכסונית לכיוון המוכתם כהכנה לתנופת חיתוך או לפריצת הגנה גורפת. גולגולתו - קרנית ועתיקה - מביטה מטה עם ארובות עיניים אדומות בוערות, כמו גחלים התלויות בריקנות.

הנוף משתרע הרבה מעבר ללוחמים בזכות המסגור המושך לאחור. עמודי אבן שבורים בולטים מהאדמה כמו מצבות המסמנות ציוויליזציות נשכחות. הקרקע אינה אחידה, בוצית, מכוסה עשב בכתמים וטובעת בגשם. כל משטח מושתק על ידי מזג האוויר והמרחק: דשא אפור זית, אבן קרה, עצים מתים מופשטים מקליפות ועלים. גשם מפזר באלכסון את התמונה, מרכך את האופק לטשטוש חיוור ולא ודאי. הכל מרגיש נטוש, עתיק וכבד מאובדן.

למרות דממת הרגע, התמונה רוטטת בתנועה מרומזת - שתי דמויות, אחת עצומה, אחת מתריסה, מצוירות יחד על פני שדה הקרב. המרחק המוגבר של המצלמה מעניק לצופה תחושה של עדות ולא השתתפות: כמו להביט מטה אל תוך הגורל הנכתב. לא לוחם ולא מפלצת עומדים בטל; שניהם עומדים. צעד אחד, שינוי משקל, עווית כנפיים או להב - והשדה יתפרץ באלימות.

התמונה קשורה ל: Elden Ring: Black Blade Kindred (Forbidden Lands) Boss Fight