תְמוּנָה: ה"טארינשד" מתעמת עם אימת העץ המכובה

תמונה זו מתארת עימות קודר ואווירתי עמוק בתוך קטקומבה תת-קרקעית עתיקה. היא צולמה בסגנון פנטזיה אפלה ריאליסטי יותר, ולוכדת רגע של דממה מתוחה לפני שפרצה אלימות. חדר האבן העצום משתרע החוצה אל תוך הצל, קשתותיו הגותיות נבלעות בחושך כחול קר, והרצפה עשויה מאבן לא אחידה סדוקה מגיל. אבק תלוי באוויר כמו כפור, מואר רק במקום בו אור חלש לוכד את החול התלוי. לא דולקים כאן לפידים או מנורות - החדר מואר רק על ידי שחיתות.

בחזית התמונה עומד הלוחם, עטוף בגלימה, ברדס וחסר פנים. במקום מראה מסוגנן או מלא חיים, הוא נראה מקורקע, כבד, בן תמותה. בד בגדיו מרופט בקצוות ומרופד בקפלים עמוקים וטבעיים, כל קמט לוכד הדגשות עדינות מהזוהר החולי שלפניו. עמידתו רחבה וחסונה, רגל אחת מוטה קדימה, השנייה מעגנת את שיווי משקלו. זרועו הימנית מושטת החוצה, חרבו נמוכה אך מוכנה, הפלדה משקפת רסיס כתום מהתועבה שלפניו. למרות שאיננו יכולים לראות את עיניו, יציבתו מדברת על נחישות, מתח ומוכנות קודרת.

לפניו, מושרשת בצל וריקבון, מתנשאת המפלצת - רוח עץ מכווצת - דמוית ישות מחודשת בצורה אורגנית וריאליסטית יותר. גופה מתנשא כמו גזע קשור, שסועה על ידי מחלה וריקבון. הקליפה מחוספסת, עתיקה, ומרובדת בלוחות מחוספסים כמו קשקשים מאובנים. קרניים דמויות ענפים מתפתלות מעלה מגולגולתו, חדות כשבר, משוננות כברק. פניה אינן דומות לאף יצור ארצי בריא: חלקו דרקון עץ, חלקו אייל שלדי, חלקו גופה נגועת בפטריות של עץ שמת מזמן אך מסרב ליפול. לסת פעורה מפצלת את ראשו מהלסת ועד לכתר, ועמוק בתוכו, גחלים בוערות כאילו כבשן בוער מאחורי קליפה נרקבת.

המאפיין הנורא ביותר הוא הכיבים הזוהרים המתפוצצים על פני פלג גופו העליון. פתחים בולבוסיים פועמים כמו פצעים מזוהמים, פנים גופם כתום מותך, כאילו מוהל הפך לאש. חלקם נוטפים חלקיקים חלשים הנסחפים מעלה כמו ניצוצות שנקרעו ממדורה. פצעים זוהרים אלה מסמנים כל קימור של החיה: בכתפיה, לאורך גפיה הקדמיות המעוותות, מפוזרים במורד המסה המתפתלת של גופה. זרועות עבות דמויות שורשים תומכות בקרקע, טפרים מפוצלים חופרים באבן, שוברות אריחים תחת משקל היצור. מאחורי פלג גופו העליון, הגזע משתרע, ארוך ומפותל, חצי זחל, חצי עץ אלון שנפל, נגרר על פני הרצפה כמו אל גוסס המסרב לקרוס. שטח הגוף התחתון נעלם בצל, מדגיש את קנה המידה - היצור עצום מעבר לטווח ראייה מיידי.

אור וצל מגדירים את הטון. פלטת הצבעים הכחולה הקרה של החדר בולעת פרטים מרחוק, מטשטשת עמודים לצלליות דמויות ערפל. לעומת זאת, המפלצת לוהטת בזוהר חם וחולה - שחיתות פנימית הבוערת החוצה. השתקפויות כתומות מתפשטות על פני האבנים וחרב הלוחם, תופסות קצוות, מגדירות תנועה עוד לפני שהיא מתרחשת. אבק מתפזר לרגלי המפלצת במקום בו טפרים פוגעים באדמה, וגורם למפגש להרגיש אלים טרי, כאילו החיה זה עתה זינקה קדימה.

שום דבר בסצנה לא מרמז על בטיחות. זוהי נשימה קפואה לפני הפגיעה - ה"טארינש" מקורקע ויציב, אימת העץ מתרוממת כמו כתם על עצמות העולם. טעם הריקבון והאבן ממלא את הדממה. משהו חייב להישבר קודם: אומץ ליבו של הלוחם או שאגת המפלצת.

הצופה עומד ממש מאחורי ה"מוכתם", כאילו היה עד לרגע ממקור ראשון. אין מילוט, אין מוצא, רק התנגשות של פלדה אנושית ועץ עתיק ומכואב שמחכה להתרחש.

התמונה קשורה ל: Elden Ring: Ulcerated Tree Spirit (Giants' Mountaintop Catacombs) Boss Fight